6 שנות מאסר למטפל "אלטרנטיבי" בגין מעשה מגונה בקטינה ועוד

כללי

1.         הנאשם, תושב חיפה יליד שנת 1959, אשר עסק במועד הרלוונטי לכתב האישום ב"טיפול אלטרנטיבי", הורשע עפ"י הודאתו בשתי עבירות של בעילה אסורה בהסכמה של קטינה, עבירה של מעשה מגונה, עשר עבירות של הפרת הוראה חוקית, ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירות לפי סעיפים 346(א)(1), 348(ד)(1), 287(ב) ו-275 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

            ההודאה ניתנה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים, בו סוכם כי כתב האישום המקורי, שהיה חמור יותר, יתוקן וכל צד יטען טיעוניו לעונש באופן חופשי.

האישום

2.         על-פי כתב האישום המתוקן, החל הנאשם, בחודש פברואר 2007, לטפל בס.כ. הקטינה ילידת שנת 1992 (להלן "המתלוננת") וטיפל בה במשך מס' חודשים, ביודעו את גילה. במהלך חודש מאי 2007 או בסמוך לכך החליטו הוריה של המתלוננת, בעצה אחת עם שירותי הרווחה, להפסיק את הטיפול של הנאשם במתלוננת. למרות האמור, המשיך הנאשם לקיים קשר עם המתלוננת באמצעות שיחות טלפון רבות, תקשורת מחשבים ואף במספר פגישות, בהן המשיך הנאשם את טיפולו במתלוננת.

            ביום 29.7.07 הוציא בימ"ש השלום לנוער בנצרת, לבקשת שירותי הרווחה אשר טיפלו במתלוננת, צו האוסר על הנאשם ליצור כל קשר, ישיר או עקיף, עם המתלוננת. הצו שהוצא למשך שישה חודשים נועד, בין היתר, לשם הגנה על שלומה של המתלוננת מפני הנאשם והועבר לידיעתו. למרות הוצאת הצו האמור, היה הנאשם בקשר עם המתלוננת פעמים רבות לאחר שידע על דבר קיומו, וזאת הן בשיחות טלפון והן באמצעות תקשורת מחשבים. בניגוד לצו האמור, ולמרות התנגדות הורי המתלוננת, המשיך הנאשם את טיפולו במתלוננת, ואף עבר לטיפול בעירום, במהלכו שהו הנאשם והמתלוננת עירומים בדירתו של הנאשם.

            במהלך חודש אוגוסט 2007, ולמרות שידע על הוצאת הצו האמור, אירח הנאשם את המתלוננת בדירתו שבחיפה, תוך שהוא מסביר לה כי קיום יחסי מין יכול להיות חלק מהטיפול שהיא עוברת. הנאשם עשה כן בשתי הזדמנויות שונות, בהן החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת ואף בא על סיפוקו במקרה אחד. במהלך המקרה השני, המתואר לעיל, אף השקה הנאשם את המתלוננת במשקה אלכוהולי על מנת שתירגע.

            ביום 4.9.07 עזבה המתלוננת את ביתה מבלי להודיע להוריה והגיעה לדירת הנאשם, שהכין לה בביתו מקום מחבוא, בו התכוון להחביאה באם יחפשו אותה אצלו. המתלוננת שהתה בדירתו מיום 4.9.07 ועד ליום 9.9.07, ביודעו כי הדבר מנוגד לצו בימ"ש שהוצא. המתלוננת לא הודיעה למשפחתה היכן היא שוהה והמשטרה חיפשה אחריה. ביום 6.9.07 התקשר אל הנאשם שוטר ושאלו אם הוא יודע היכן המתלוננת, אך הנאשם ענה בשלילה ובסיום השיחה התבקש להודיע למשטרה אם יידע היכן המתלוננת, אולם לא עשה כן, עד אשר נעצר ביום 9.9.07.

            בתחילת חודש ספטמבר 07', בעת שהמתלוננת שהתה עם הנאשם, אמר לה כי בכוונתו לברוח עמה למקסיקו ושם להינשא לה. לצורך כך ביקש הנאשם מהמתלוננת כי תביא מביתה את דרכונה ואף פרסם למכירה את ביתו. ביום 7.9.07 הביא הנאשם את המתלוננת לרופא נשים, בכדי שייתן לה מרשמים לגלולות למניעת היריון וחיסון למניעת סרטן צוואר הרחם. מאוחר יותר נסע הנאשם עם המתלוננת מדירתו שבחיפה לתל אביב על מנת לקנות את הגלולות והחיסון ובכדי שהמתלוננת תתקשר משם לשירותי הרווחה, על מנת שלא יהא ניתן לאתר את הנאשם ע"פ מקום ביצוע השיחה. הנאשם והמתלוננת חזרו מתל אביב וישנו אצל מכרה של הנאשם, בכדי שאם יחפשו אותם בדירת הנאשם לא ימצאום. ביום 8.9.07 נסעו הנאשם והמתלוננת מחיפה ליער ירושלים, שם הקימו אוהל וישנו בו, וביום 9.9.07 קיימו הנאשם והמתלוננת יחסי מין ביער ירושלים, במהלכם החדיר הנאשם את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת, עד שבא על סיפוקו.

            במעשיו בעל הנאשם בשני מקרים קטינה שטרם מלאו לה חמש-עשרה שנה ובמקרה אחד ביצע בה מעשה מגונה תוך ניצול יחסי תלות. כן הפר בעשרה מקרים הוראות צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על שלומה ועשה מעשה בכוונה להפריע לשוטר במילוי תפקידו.

עדי המאשימה לעונש

3.         אביה של המתלוננת - העיד כי בתו עברה פגיעה מינית שהחלה בגיל 13 שנה ובעקבותיה הוכנסה למרכז לטיפול חירום לנערות בסיכון, שם שהתה במשך חצי שנה. בתחילת 2007 השתחררה המתלוננת, הוחזרה לביתה והייתה אמורה להיכנס לטיפול פסיכולוגי שיתמוך בה וישלב אותה במסגרות התקינות. המתלוננת נפגשה עם פסיכולוגית בישוב בו הם גרים, אך לאחר מס' פגישות החליטו לחפש משהו אחר והגיעו לנאשם, בעקבות המלצות אישיות שקיבלו מאחותה ובן אחותה של אמה של המתלוננת, שטופלו ע"י הנאשם. עוד העיד כי החליט לפגוש את המטפל בעצמו וכי התרשמותו לא הייתה טובה.

4.         לטענת העד, דרך הטיפול של הנאשם התאפיינה ברמה גבוהה מאוד של זילות אשר באה לידי ביטוי ב-24 שעות טלפונים מכל הסוגים בכל אמצעי המדיה, אינטרנט ומסנג'ר, כאשר הנאשם נתן למתלוננת כלים כי לא הייתה לה יכולת להתקשר. המאפיינים של הטיפול היו הסתה נגד ההורים ומערכות הרווחה, כאשר הנאשם הציג עצמו כאחד שיודע הכל, תמיד זמין ונותן מענה. למתלוננת לא היה רגע של שקט והיא לא הייתה מסוגלת להתרכז, וכאשר הרגישו שההליך הטיפולי לא מוביל לשום מקום, הודיעו לנאשם שיפסיק את הטיפול, אך דבר לא עזר והפגישות המשיכו בסתר למרות הנחיית ההורים והפסקת התשלום לנאשם. פעילותו של הנאשם התבצעה עם המון מניפולציות, תוך שהנחה את המתלוננת והשתלט עליה. המתלוננת הייתה נעלמת למס' שעות או למשך הלילה ונערכו חיפושים אחריה תוך פניה למשטרה והגשת תלונות על היעדרותה.

5.         האב העיד, כי תגובות הנאשם נעשו בוטות כלפיהם, הם נאלצו לבקש צו הרחקה, והמתלוננת החלה להיפגש עם פסיכולוגית, אך הם הבינו שאין לכך תוחלת כי הנאשם נשף בעורפה של המתלוננת והנחה אותה כיצד לא להיענות לפניות ולתקשורת מצד הפסיכולוגית. בתקופה קצרה החליפו לפחות 6 מטפלים, אך הנאשם לא אפשר למטפלים לעבוד והתהליך הביאם למצב שאין דרך אחרת מלבד הוצאתה מהבית, כפי שרצה הנאשם, שניסה להובילה לצאת לפנימייה כדי שתהיה לו שליטה בה. מטפלת שעבדה בטיפול בתנועה פנתה לנאשם, אך הנאשם אמר לה שלמתלוננת יש מטפל והיא בחרה בו וביקר את הרווחה ואת הוריה של המתלוננת. בחקירתו הנגדית ציין העד, כי למתלוננת אין סמכות בבחירת המטפל, היא לא פנתה מיוזמתה לנאשם בכדי שימשיך לטפל בה והייתה מעורבות מצד דודתה ואחרים, שעודדו אותה להמשיך בטיפול. המתלוננת נותקה מכל חבר, משפחה ומטפל ונשארה רק עם הנאשם, בו הייתה לה תלות מיוחדת. עוד נשאל העד בחקירתו הנגדית אם בתקופה שהמתלוננת נאנסה היו לה כוונות אובדניות, וענה בשלילה, תוך שהוא מציין כי הוא ער להן בתקופה האחרונה בדרך כתיבתה. העד נשאל אם ידוע לו שהנאשם הציל את בתו ממספר התאבדויות והשיב כי לא ידוע לו על כך. כאשר נשאל מדוע חיפשו מטפלים למתלוננת אם לא היו לה מחשבות אובדניות, הסביר שהדבר נעשה כדי ללוות אותה בשל מה שעברה.

6.         האב הוסיף ופירט, כי המתלוננת נעלמה למס' ימים, ולאחר כשבוע התקשרה המתלוננת לעובדת סוציאלית והודיעה לה כי תחזור רק אם יתנו לה לצאת לפנימייה. כן ציין, כי הבקשה נשמעה כאילו מישהו אומר לה מה לומר. לאחר שנעלמה, התקשרה המתלוננת במוצ"ש כשהיא צורחת, בוכה ונשמעה מבוהלת ואי אפשר היה להבין את דבריה מלבד העובדה שהמתלוננת ציינה כי הוא מכה אותה והיא נמצאת בירושלים. האב ניסה להרגיעה באמצעות הטלפון וכאשר הגיעו למקום הבחינו כי היא בפאניקה ובסערה נוראית, לא רגועה, בוכה וחבולה. היא פונתה לבי"ח ולקח לה שעות ארוכות להירגע.

7.         לטענתו, האדם היחיד שהמתלוננת נתנה בו אמון, פגע בה ועשה בדיוק את אותם דברים שעשה האדם שלפניו. המתלוננת הצליחה להתגבר על ההסתה והלחץ ופנתה להורים כיוון שהבינה שזה המוצא היחיד.  אשר לרגשות שהמתלוננת פיתחה כלפי הנאשם, הסביר כי הנאשם ניצל בצורה בוטה את חולשה של הקטינה וגרם לה לתלות מוחלטת עם לחץ אובססיבי. הנאשם שימש עבורה עוגן אחרון, שניתק אותה מהעולם, דבר המהווה מניפולציה טיפולית חמורה מאוד.

עוד עולה מעדותו, כי המתלוננת עברה תהליך של משבר אשר גזל ממנה שנתיים של לימודים, וכעת היא מתחילה לחזור לעניין ועוברת טיפולים בתדירות גבוהה עם מטפלת צמודה והנחייה פסיכיאטרית מידי פעם. המתלוננת מנותקת מהחברה, מוגבלת, לא נותנת אמון באנשים וכמעט לא יוצאת מהבית. היא מבלה שעות בעזרה לאנשים אחרים, אך לא לעצמה, היא פגועה לשנים רבות והצלקות שנגרמו לה לא ימחו בקלות.

8.         המתלוננת - בעדותה גוללה בפני את מסכת היחסים עם הנאשם מאז פגישתם הראשונה, בהיותה בגיל 14 שנה וקצת, בעקבות אונס שעברה, לאחר ששהתה חצי שנה במרכז חירום לילדים בסיכון. לאחר ששהתה במרכז, חיפשו מישהו שישקם אותה ויחזירה לחיים תקינים. במהלך החיפושים אחרי פסיכולוג הגיעה לכמה מטפלות, עד שבשלב מסוים דודתה, שטופלה ע"י הנאשם במשך 10-9 שנים, הפנתה את הנאשם אליהם ומאז החלו להיפגש.

9.         לטענת המתלוננת, הייתה במצב של חוסר אמון מוחלט בבני אדם וחסרת אונים ואז הגיע הנאשם. הקשר ביניהם היה תקופה מאוד ארוכה רגיל לגמרי, של מטפל ומטופלת והפגישות התנהלו בביתה לפחות פעם בשבוע, כאשר כל פגישה ארכה שעתיים, כשאמה הייתה בבית. הקשר נהפך להיות תלותי מאד כשהנאשם החל לעשות כל שביכולתו כדי לנתקה מהמשפחה שאינה מתפקדת ולא עושה דבר בכדי שתגיע לגיל 18 שנה והסית אותה נגד חברותיה. ב- 5-4 חודשים האחרונים הקשר בינה לבין הנאשם לא נשא אופי של קשר טיפולי, וכי במהלך הקשר הייתה הפסקה בטיפולים ואינה זוכרת אם הנאשם ניסה לייצור איתה קשר בזמן ההפסקה, אך היא חידשה את הקשר ביוזמתה, ואז כבר לא נפגשו יותר בביתה והקשר עבר להיות בטלפון ובמסנג'ר ברוב שעות היום.

10.       המתלוננת הסבירה כי כל נסיון למעבר לטיפול אצל פסיכולוג או פסיכולוגים אחרים נכשל בגלל הדרכות ופעילות שהוא נקט כדי למנוע זאת ממנה. הוא הדריך אותה לשבת בפגישות עם אוזניות כדי לא לאפשר להם לדבר אליה ולא להקשיב למה שהם אומרים. הוא הבהיר לה שאם היא רוצה ללכת שלא תלך והדריך אותה לשלוח מיילים למטפלת להגיד לה שעד שלא יוחלט אחרת הוא המטפל הבלעדי שלה. הקשר ביניהם היה אינטנסיבי ביותר וחרג מיחסי מטפל ומטופלת.

11.       עוד העידה המתלוננת, כי הנאשם אמר לה לבוא אליו וציין כי יש לו אלכוהול ולא הייתה כל אפשרות שתשיב בשלילה. הנאשם נקט בכל הדרכים ליצור עימה קשר, בקניית כרטיסים לאוטובוס, הדרכה לאן להגיע, איסוף מתחנת האוטובוס לביתו. הנאשם נתן לה לשתות אלכוהול ובבוקר טען בפניה שאיבדה את ההכרה וניסה להאשים אותה.

12.       המתלוננת ציינה, כי ביקשה מהנאשם שייתן לה ללכת, אך כאשר התקרבה לדלת, הנאשם סטר לה, נעל את הדלת ואמר לה ללכת לשכב על המיטה. הפחד אחז בה לאורך כל הקשר, הוא איים עליה שאם לא תחזור לשפיות, ישלח אותה לבי"ח. המתלוננת ביקשה שוב לצאת מהבית, והנאשם אמר לה שהיא תהיה זרוקה ברחוב כמו זונה כפי שהיתה ואז אף אחד לא ישמור עליה. הוא סירב לאפשר לה לצאת מהבית, החזיר אותה למיטה.